מבנים חברתיים

בבלוגים הקודמים כתבתי על הגדרה כללית של קהילה וסוגי הקהילות. שתי ההבחנות מסייעות לקבל תמונה כללית על המבנה החברתי ומטרתו, אך אינן מספיקות כדי להבין כיצד המבנה נוצר, לאן הוא יכול להתפתח, ואילו מבנים נוספים קיימים בסביבה שבה הוא פועל.

במקרים רבים, מארגני קהילות מתייחסים למבנה חברתי כקהילה כשמה שקיים בפועל הוא חבורת ליבה קטנה או קבוצת פעולה נקודתית. הבלבול המושגי הזה אינו רק סמנטי: הוא מקשה על יצירת שיתופי פעולה, וגם עלול להוביל לתכנון תהליכי התערבות לא מותאמים.

לשם כך יש צורך בהמשגת המבנים החברתיים, ובהבנת היחסים וההבדלים ביניהם. הבלוג הזה מציג ניתוח מושגי של שבעה מבנים חברתיים, מסדר את מרביתם על ציר התפתחות אחד, ומראה איך ההבחנה ביניהם מסייעת בבחירת כיוון התערבות: הן בחיזוק מבנה חברתי קיים, והן בפיתוח חברתי באזור מתוחם (שכונה, תעשייה, סצנה...), בזיקה למכניקה הקהילתית.

ניתוח מושגי

מושגי בסיס

לפני שמגדירים מבנים חברתיים, נדרשים ארבעה מושגי בסיס:

• אינדיווידואל – אדם יחיד בעל זהות, צרכים, יכולות וקשרים משלו, יחידת ההתייחסות הבסיסית בכל ניתוח. כל אדם יכול להיות קשור במקביל לכמה מבנים חברתיים ובעוצמות שונות (פעיל בקבוצה, שייך לקהילה...) ולמלא בכל אחד מהם תפקיד אחר.
• מקום – תחום פיזי שבו אנשים נמצאים, עוברים, שוהים או פועלים, כמו גינה שכונתית, מרכז קהילתי, כיתת לימוד, משרדי חברה או בית תפילה. משך השהות במקום ואופן ההתנהגות בו משפיעים על הסיכוי להיכרות ולהיווצרות קשרים. יש מקומות שמעוצבים במכוון כדי לעודד אינטראקציה (Placemaking) ויש כאלה שפחות.
• מרחב – תשתית תקשורתית דיגיטלית שבה אנשים נוכחים, צורכים מידע ומתקשרים בלי נוכחות פיזית משותפת, כמו קבוצת ווטסאפ, פורום מקוון או ערוץ תקשורת ארגוני. התקשורת במרחב יכולה להתקיים בזמן אמת או בהפרשי זמן. בדומה למקום, יש מרחבים מוחזקים שמעודדים אינטראקציה, באמצעות תוכן איכותי ומעורר, ניהול שיח וכללי התנהגות ברורים, ויש כאלה שפחות.
• אזור – הקשר חיים משותף הכולל אינדיווידואלים, ואת המקומות והמרחבים המשמשים אותם. אזור שכונתי, למשל, כולל את התושבים, הגינות ומוסדות הציבור, לצד קבוצות ההודעות והמרחבים הדיגיטליים שבהם הם מתקשרים. אזור אינו חייב להיות מוגדר גאוגרפית, והתיחום יכול להיות גם תחום תוכן, מוסד או מסגרת ארגונית, למשל הסטודנטים, מבני האוניברסיטה והקבוצות ברשתות החברתיות הרלוונטיות להם.

מקום, מרחב ואזור אינם מבנים חברתיים כשלעצמם: אנשים יכולים לחלוק אותם בלי לקיים ביניהם קשר משמעותי, זהות משותפת או פעילות משותפת. הם התשתית שבתוכה מבנים חברתיים יכולים להיווצר, להתחזק או להיחלש. מכאן שעיצוב מכוון של המקומות והמרחבים באזור, כך שיעודדו אינטראקציות, מגדיל את הסיכוי להתגבשות מבנים חברתיים בתוכו.

מבנים חברתיים

מבנים חברתיים הם דינמיים ומשתנים לאורך זמן, ולכן ההגדרות שלהלן מנוסחות בקווים כלליים. ההבחנה ביניהם אינה נשענת רק על מספר המשתתפים, אלא גם על אופי הקשרים ביניהם, קיומה של זהות משותפת, התגבשות של הנהגה, אופן הפעילות ועוד. לכן עשרה אנשים יכולים להיות חבורה, קבוצה או קהל קטן. מאפיינים אלה מתקיימים במידות שונות, ולכן ניתן לסדר את מרבית המבנים על ציר התפתחות אחד, שלאורכו הם מתעצמים ומתגבשים. ככל שמתקדמים בציר, מבנה יכול להכיל את אלה שקדמו לו, קהילה לדוגמה יכולה להכיל קבוצות וחבורות. קהל הוא היוצא מן הכלל, ונבחן בנפרד.

• חברות – קשר הדדי בין שני אנשים, בלי זהות קולקטיבית ובלי הנהגה. הקשר אינו בהכרח סימטרי, לעיתים אחד הצדדים יוזם יותר ושומר על רציפותו, אך שניהם תורמים לקיומו. חברות יכולה להיות זמנית וקשורה למסגרת שבה נוצרה, כמו מקום עבודה או תקופת לימודים, או להימשך מעבר לה.
• חבורה – כמה אנשים המקיימים קשרים אישיים ורוצים להיות יחד, בלי מטרה מוגדרת ובלי הנהגה מוסדרת. היא נוצרת בדרך כלל מהצטברות של חברויות והיכרויות, ולעיתים מתפתחת בה דמות מרכזית או מוביל טבעי, בלי שהדבר יהפוך לתפקיד רשמי. הפעילות בה ספונטנית או מבוססת הרגל, כמו מפגשים, בילוי או עזרה הדדית.
• קבוצה – מתארגנת סביב מטרה או משימה משותפת, עם זהות קבוצתית וסוג של הנהגה. ההובלה יכולה להיעשות בידי מוביל טבעי, בעל תפקיד מוגדר או כמה חברים הפועלים יחד, וככל שהקבוצה מתפתחת נוצרים בה תפקידים נוספים. הקבוצה יכולה להתפרק לאחר השלמת המשימה, או להמשיך לפעול סביב מטרה מתמשכת.
• קהילה – מבנה מתמשך שכולל אינדיווידואלים, חבורות וקבוצות, מחוברים זה לזה בקשרים חברתיים, בזהות משותפת ובהנהגה שמאפשרת להם לפעול יחד. בקהילה מתקיימים בדרך כלל כמה מעגלי שיח: מעגל ראשי המחבר בין כלל החברים, מעגל מוביל שמעצב את הפעילות, ומעגלים משניים סביב תחומי עניין. חברי הקהילה משתפים ביניהם ידע, משאבים ותמיכה, ובכך יוצרים ומקבלים ערך מהשתתפותם. הקהילה יכולה להתרחב באמצעות יצירת מעגלים חדשים, או להצטמצם כשמעגלים נחלשים ומפסיקים לפעול.
• תנועה – מסגרת ארגונית המחברת קהילות וקבוצות הפועלות באזורים שונים סביב זהות ומטרת-על משותפת. הקשרים מתקיימים בשתי רמות: מקומית בתוך כל קהילה או קבוצה, והיררכית בין הנהגת התנועה לבין היחידות שמרכיבות אותה, שדרכם עוברים ידע, הכשרות ומשאבים. כך יכולה התנועה לאגם משאבים ולהשיג השפעה רחבה יותר מכל קהילה בנפרד.
• זרם – מבנה רחב ומבוזר של אנשים ומבנים המחוברים ברעיון, תפיסת עולם או זהות תרבותית, בלי מסגרת ארגונית אחת. אין בו הנהגה מוסמכת להחליט בשם כל המשתתפים, אך פועלים בו מובילי דעה ויוצרים שמעצבים שפה ונורמות. הרעיונות מתפשטים בין קהילות, קבוצות ואנשים בלי מנגנון מרכזי שמנהל את התפוצה.

מבנה נוסף מתקיים מחוץ לציר:

• קהל – אינדיווידואלים המתכנסים סביב מוקד משותף, כמו יוצר תוכן או מותג. הקשר המרכזי הוא בין כל אינדיווידואל למוקד, לרוב בכיוון אחד (צריכת תוכן), ולרוב אין קשר משמעותי בין האינדיווידואלים לבין עצמם. בשל מבנה הקשרים הייחודי, קהל אינו שלב בציר ההתפתחות, אך הוא יכול לשמש מצע לבנייתו של מבנה חברתי, כאשר נוצרים קשרים בין האינדיווידואלים שבו ומתגברת מידת מעורבותם בעיצוב המבנה.

הצעות התערבות

כאמור, מעבר ליצירת שפה משותפת, ההמשגות וציר ההתפתחות מסייעים גם באופן פרקטי, בדיוק תהליכי התערבות: חיזוק מבנה חברתי ספציפי, או חיזוק מארג חברתי באזור מסוים. להלן תיאור קצר של תהליכי ההתערבות המקדמים את המטרות.

חיזוק מבנה חברתי ספציפי

כשהמטרה היא לחזק מבנה חברתי, ההמשגה וציר ההתפתחות מאפשרים לאבחן את המבנה הקיים, להבין היכן הוא ממוקם ומה חסר לו כדי להתפתח לשלב הבא. השימוש במתודולוגיית המכניקה הקהילתית מסייע לסגור את הפערים בצורה יעילה.

לדוגמה, כמה הורים שנפגשים באופן קבוע בגינה קהילתית לאחר איסוף ילדיהם מהמסגרות הם חבורה: הקשרים אישיים, אין זהות מובחנת, אין הנהגה מוסדרת והפעילות ספונטנית. כדי שהחבורה תהפוך לקבוצה נדרשים כמה שינויים: גיבוש מטרה משותפת, כמו שיפור מגרש המשחקים (מערכת הזהות), התגבשות צוות מוביל (מערכת ההנעה) ויצירת שגרת פעילות (מערכת ההתרחשות).

כדי לחולל את השינויים האלה ניתן לבנות תהליך הכולל את הצעדים הבאים:

1. פגישת התנעה – מפגש בבית הקפה השכונתי שבמהלכו ייקבעו מטרות הקבוצה וביטויי זהות כמו שם ומיתוג.
2. קול קורא – פרסום המזמין להצטרף ליוזמה ברשתות החברתיות ובמקומות הרלוונטיים בשכונה.
3. צוות מוביל – גיבוש הצוות וקביעת מפגשים קבועים בלוח הזמנים.
4. תוכנית פעילות – לוח גאנט שנתי שבו מעוגנים אירועי שיא בגינה לצד מפגשי שיח הממוקדים בפיתוחה.
5. שותפויות – איתור שותפים פוטנציאליים: גורמים בעירייה, בעלי עסקים ועמותות רלוונטיות.

חיזוק מארג חברתי באזור מסוים

כשהמטרה היא חיזוק מארג חברתי, כדי לקדם יעדים כמו הגברת הביטחון האישי בשכונה או הגברת הפעילות היזמית בתעשייה מסוימת, ההמשגה וציר ההתפתחות מאפשרים לייצר מיפוי חברתי סדור: המקומות והמרחבים המרכזיים, המבנים החברתיים הפועלים באזור, הדמויות המרכזיות שבהם, והתנועות או הזרמים המשפיעים על האוכלוסייה. מיפוי כזה מסייע ביצירת תמונת מצב שממנה נגזר אופן הפעולה היעיל להשגת המטרה.

לדוגמה, אם המטרה היא להגביר את החדשנות היזמית בקרב סטודנטים בפקולטה למנהל עסקים, אזור הפעולה יורכב מכ-450 סטודנטים (150 בכל שנתון), הפועלים במקומות כמו הספרייה, מסדרונות הפקולטה והקפיטריה, ובמרחבים כמו קבוצות הווטסאפ של השנתונים ורשימת התפוצה. ניתן לשער שקיימות באזור כ-75 חבורות (מספר הסטודנטים מחולק בגודל חבורה ממוצע של 6), שמבחינת קבוצות פועלת בו נציגות הסטודנטים ואולי גם קבוצה או קהילה העוסקת ביזמות, ושקיים זרם רעיוני של חדשנות אקדמית המשפיע על הפקולטה ובעקיפין על הסטודנטים. מיפוי חברתי כזה, לצד מיפוי בעלי עניין קלאסי, ידייק תהליך התערבות שיכול להיראות כך:

1. מיפוי חברתי ובעלי עניין – ראיונות ושאלונים לסטודנטים, מרצים ויזמים בוגרי הפקולטה. פרסום במקומות ובמרחבים הרלוונטיים יסייע בשיווק התהליך ובקבלת מענים.
2. חיזוק מבנים קיימים – בכפוף למשאבים, הזמנת נציגי המבנים החברתיים הרלוונטיים ודמויות מרכזיות לשיח שולחן עגול או לתהליך ליווי. על סמך המיפוי ניתן להציג יעדים מדידים בדמות משפך תקשורת: שיחת טלפון עם נציג מכל קבוצה וקהילה (100%), פגישת קפה (80%), שיחת המשך (70%) ויצירת שיתוף פעולה (65%).
3. בניית מבנים חדשים – במידת הצורך, כמו הקמת תא חדשנות. לשם כך ניתן לייצר מסלולי שיווק המותאמים לסטודנטים כאינדיווידואלים או כחלק מחבורה קיימת, לדוגמה תחרות נושאת פרסים לצוותים המונים שישה סטודנטים. לאחר תחרות כזו יהיה קל יותר לפתח את החבורות לקבוצות או לקהילות.
4. פיתוח האקוסיסטם – בניית תוכנית שנתית הרלוונטית למבנים הקיימים, המשלבת תוכן לצד אירועי שיא. את התוכן ניתן לשאוב מפרסומים של דמויות מרכזיות בזרם החדשנות שמופה, ואת אירועי השיא לפרסם ולקיים במקומות המרכזיים שזוהו. תוכנית כזו תאפשר לסטודנטים נוספים להכיר את הפעילות ולהצטרף אליה.

סיכום

אבחון סוג הקהילה אינו מספיק כדי לתכנן תהליך התערבות מיטבי. ההבחנה בין המבנים החברתיים וסידורם על ציר התפתחות מאפשרים לזהות באיזה מבנה מדובר, היכן הוא ממוקם ומה נדרש כדי לקדם אותו לשלב הבא. באזור מתוחם, אותה המשגה מאפשרת למפות את המבנים הפועלים בו ולבחור היכן ואיך להתערב. בשני המקרים האבחון הוא נקודת הפתיחה, ומשם מציעה גישת המכניקה הקהילתית מתודולוגיה לפיתוח חברתי-קהילתי.